ע"פ 7853/05

תקציר

בהכרעת הדין אנו נתקלים בעניינו של מערער שהורשע ברצח ונידון למאסר עולם, המבקש תחולה רטרוספקטיבית של סעיף 300א לחוק העונשין, המאפשר עונש מופחת בהתחשב במצבים נפשיים מסוימים. השאלה המרכזית היא האם ניתן להחיל רטרוספקטיבית את סעיף 300א על פסקי דין חלוטים, שאלה שהתעוררה לאחר דחיית ערעורו הקודם של המערער. הדיון מדגיש את חשיבותו של עקרון סופיות ההליכים המשפטיים, וטוען כי מרגע שפסק דין הוא סופי, אין לפתוח אותו מחדש למעט חריגים כגון שינויים מינהליים ללא שיקול דעת שיפוטי. הן המערער והן הסנגוריה הציבורית טענו להחלת סעיף 300א בדיעבד, תוך התייחסות לדוקטרינות ועקרונות משפטיים רחבים יותר, כגון הבטחת התאמת הרשעות לערכים חברתיים עכשוויים. עם זאת, בית המשפט סבר כי סעיף 5(ב) לחוק העונשין, המסדיר תחולה רטרוספקטיבית של דינים מקלים, מתיר רק שינויים שאינם מחייבים פתיחה מחדש של תיק או הפעלת שיקול דעת שיפוטי. לפיכך, מאחר שסעיף 300א מחייב שיקול דעת שיפוטי, לא ניתן להחילו בדיעבד על עניינו של המערער. בית המשפט אישר את העיקרון לפיו דינים פליליים מקלים חלים בדרך כלל על תיקים תלויים ועומדים או תלויים ועומדים, ולא על תיקים שהסתיימו בסופיות, ואישר מחדש את סופיות הרשעתו וגזר דינו של המערער. עם זאת, היא נגעה בקצרה בסעדים חלופיים כמו משפט חוזר או חנינה, אך לא הביעה עמדה לגבי אפיקים אפשריים אלה, מה שהוביל בסופו של דבר לדחיית הערעור.