ע"א 9/87

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי כי המשיב, בנק הפועלים בע"מ, הוא "נושה מובטח" של עזבון המנוח. המנוח מישכן את זכויותיו החוזיות בבנק ארבע וחצי שנים לפני פשיטת הרגל. על פי חוק המשכון (1967), הדבר נתן לבנק עדיפות על פני זכויות נושים אחרים. המבקשים טענו כי יש לראות את הזכויות כמחייבות ולא קנייניות במהותן, דבר שנדחה על ידי בית המשפט. תקדים השופט ברק, הקובע כי סיווג הזכויות צריך להתבסס על מציאות קונקרטית ולא על שיקולים מופשטים, צוטט בפסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי טיבה של הזכות המשועבדת הוא קנייני, וכי תפקידו העיקרי של משכון הוא להעדיף את זכותו של הנושה המובטח על פני נושים אחרים. יתר על כן, פסק הדין הבהיר כי התוצאה הייתה נותרת בעינה גם אם המשכנתא הייתה מתנהלת כהקצאה בדרך של שעבוד, אם כי ייתכן שהיה מתעורר הצורך ברישום. לבסוף, צוין הדמיון בין שטר לצ'ק, כאשר האחרון נתפס כהודאה עמוקה יותר בחוב. בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה, והעיזבון חויב לכסות את הוצאות הבנק.