תת"ע 11-09-12

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה עם רישיון שפג תוקפו, עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. המקרה היה חריג בשל נסיבותיו האישיות יוצאות הדופן של הנאשם, לרבות פוסט טראומה קשה שנבעה משני פיגועים שחווה, קשייו הכלכליים ומאסר על תנאי קודם בגין אותה עבירה. בית המשפט היה צריך להחליט אם להאריך את המאסר המותנה או לתעדף את שיקום הנאשם. נערכו שלושה תדרוכים להערכת התקדמותו של הנאשם בשיקום. הדו"חות פירטו את נסיבותיו המאתגרות של הנאשם ואת השתתפותו בתוכניות טיפוליות. עם זאת, היה חשש לחוסר השיפור שלו ולעבירות הפליליות הנוספות שביצע. שירות המבחן המליץ להאריך את תקופת המבחן והדגיש כי מאסר עלול לפגוע בשיקומו ובבריאותו הנפשית של הנאשם. בהתחשב בשיקול השיקומי בדין הישראלי, החליט בית המשפט שלא להאריך את המאסר על תנאי, ונתן לנאשם הזדמנות אחרונה לשפר את התנהגותו. במקום זאת, קיבל הנאשם צו מבחן, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה והתחייבות חתומה שלא לבצע עבירה חוזרת. עונש המאסר הוארך אך על תנאי, תוך הימנעות מפגיעה בשיקומו של הנאשם ובהטבות הסוציאליות. הנאשם הוזהר מפני ההשלכות של עבירות נוספות, והזכות לערער על גזר הדין נשמרה לכל הצדדים בתוך 45 יום.