רע"א 70752-12-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים **רע"א 70752-12-25** **לפני:** כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ **המבקשים:** 1. ירון דהן, 2. פרידה דהן **נגד** **המשיבים:** 1. מועצה אזורית עמק יזרעאל, 2. עדי – אגודה שיתופית להתישבות קהילתית באזור עדי בע"מ, 3. העמותה לפיתוח עדי - שכונת התמר (ע"ר) --- **החלטה – ניתוח משפטי** **א. רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים:** המבקשים, בעלי זכות חכירה במגרש בשכונת התמר, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבות. התביעה נובעת מהסכם תשתיות שנחתם בין המשיבות 2 ו-3 (להלן: "האגודה") לבין המשיבה 1 (להלן: "המועצה האזורית"), המתייחס לתכנון והקמת תשתיות ציבוריות בהרחבה. לטענת המבקשים, המשיבות הפרו את ההסכם בכך שלא תכננו ופיתחו שטחים הגובלים במגרשם, ובפרט לא תיקנו מפגע בטיחותי של מדרון תלול. הסעד המבוקש הוא צו אכיפת הסכם התשתיות, הכולל תכנון וביצוע של הסדרת הליקויים הבטיחותיים. בית המשפט המחוזי (השופט א' כנעאן) העביר את התביעה לבית משפט השלום מחמת היעדר סמכות עניינית. לגישת בית המשפט המחוזי, הסעד המבוקש הוא במהותו "סעד הקשור לענייני שימוש וחזקה במקרקעין", בדומה למקרים שנדונו בעבר, ולכן הסמכות נתונה לבית משפט השלום. המבקשים טוענים בבקשת רשות הערעור כי שגה בית המשפט המחוזי, שכן התביעה אינה עוסקת בשימוש וחזקה במקרקעין באופן ישיר, אלא מהווה "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" שבסמכות בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית. המשיבות סבורות כי יש לדחות את הבקשה. האגודה תומכת בקביעות בית המשפט המחוזי, בעוד שהמועצה האזורית טוענת כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום לפי שווי התביעה, וכי תביעת אכיפת חיובים חוזיים לביצוע עבודות אינה בגדר "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין". **ב. הדיון וההכרעה – עיקרים משפטיים וחידושים:** השופטת גילה כנפי-שטייניץ קיבלה את בקשת רשות הערעור אך דחתה את הערעור לגופו, תוך קביעה שהסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, אם כי לא מטעמיו של בית המשפט המחוזי. **1. מבחן הסמכות העניינית – השלבים המהותיים:** ההחלטה מסבירה ומיישמת את המבחן הדו-שלבי להכרעה בשאלת הסמכות העניינית בסוגיות אזרחיות, כפי שנקבע בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"): * **שלב ראשון – מבחן הסעד:** יש לבחון האם התביעה נוגעת למקרקעין, או שמא מדובר בתביעה אזרחית כללית. * **שלב שני – מהות הזכות (ככל שהתביעה נוגעת למקרקעין):** * **בית משפט שלום:** סמכות לדון בתביעות "בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם". * **בית משפט מחוזי:** סמכות לדון ב"תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", ובכלל זה תביעות בדבר חכירה לדורות. סמכות זו היא שיורית (סעיף 40(1) לחוק). השופטת מדגישה כי במקרים מסוימים, במיוחד כאשר נבחנת השאלה אם התביעה עוסקת בזכות ספציפית במקרקעין, השלב הראשון (סיווג התביעה) והשלב השני (מהות הזכות) "שלובים זה בזה". **2. פרשנות "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" – חידוש פרשני:** נקודה מרכזית בהחלטה היא הפרשנות שניתנה למושג "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", המצויה בסמכות בית המשפט המחוזי (סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט). השופטת מבהירה כי הגדרה זו מתייחסת לתביעות שעניינן **בזכויות קנייניות** שאינן מנויות במפורש בסעיף, כגון תביעות הקשורות לזכות הבעלות (ביטול, תוקף, אכיפת חוזה מכר מקרקעין). * **החידוש:** התביעה בענייננו, כפי שהיא נבחנת על ידי בית המשפט העליון, **אינה** עוסקת בזכויות קנייניות, אלא **בזכות חוזית נטענת** לאכיפת התחייבויות לפי הסכם התשתיות, הנוגעות לתכנון ותיקון ליקויים. לפיכך, אין היא באה בגדרה של "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" כפרשנותה המחייבת. **3. פרשנות "תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין" – הרחבה ודיוק:** השופטת דוחה את קביעת בית המשפט המחוזי כי התביעה היא "תביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין". לצורך כך, היא מסתמכת על פסיקה קודמת (ובפרט על דבריה בעניין אבו יחיאל), ומדייקת את ההבחנה: * **תביעה הנוגעת לשימוש או חזקה:** היא תביעה העוסקת **באופן ישיר** בזכויות אלה, כאשר הסעד המבוקש נוגע לשימוש או להחזקה גופם. דוגמאות לכך הן תביעות לסילוק יד, צווי מניעה האוסרים הסגת גבול, צווי עשה לאפשר תפיסת חזקה, אכיפת הסכם שכירות, או מניעת הפרעה לשימוש בשטח משותף. * **החידוש/הדגש:** העובדה שתיקון ליקוי כלשהו (כמו במקרה של אבני חיפוי בבניין, או במקרה הנוכחי – הסדרת מדרון) עשויה **להשליך** על אופן השימוש של המחזיק במקרקעין, **אינה הופכת** את התביעה באופן אוטומטי לתביעה הנוגעת לשימוש במקרקעין. העיקר הוא האם הסעד המבוקש נועד **להגן על זכות השימוש עצמה**, או שהוא נובע מחיוב חוזי לביצוע פעולה מסוימת (תכנון, תיקון). * **הבחנה מעניין נתיבי איילון:** השופטת מציינת כי עניין נתיבי איילון, עליו הסתמך בית המשפט המחוזי, אכן עסק בסעד המגביל באופן **ישיר** את זכות השימוש (הגבלת פעילות מסחרית). מקרה זה שונה מהמקרה הנוכחי, שבו המחלוקת אינה על זכות השימוש של המבקשים (שאינה נתונה למחלוקת), אלא על חובת המשיבות לבצע פעולות תכנוניות והנדסיות. **4. קביעת הסמכות לפי שווי התביעה:** כאשר תביעה אינה נוגעת למקרקעין (כמו במקרה הנוכחי, לשיטת בית המשפט העליון), הסמכות העניינית נקבעת לפי סכום התביעה או שווי נושא התביעה (סעיף 51(א)(2) לחוק). * **החידוש/ההתמודדות:** המבקשים לא עתרו לסעד כספי ולא אמדו את שווי התביעה. עם זאת, בית המשפט העליון, באמצעות "עיון מדוקדק בכתב התביעה" ו"הערכה גסה", הסיק כי שווי נושא התביעה אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח (התקרה לסמכות בית משפט השלום). * **הבסיס להערכה:** השופטת מסתמכת על סכומים המוזכרים בכתב התביעה עצמו, ככאלה המהווים מקור תקציבי לביצוע הפעולות הנדרשות (סכום בטוחה שהופקד, סכום שיועד לפיתוח השטח הצפוני). סכומים אלה, לשיטת בית המשפט, מצויים במובהק בתחום סמכותו של בית משפט השלום. **5. הגבלת ההכרעה:** השופטת מדגישה כי החלטתה מתייחסת **לשאלת הסמכות העניינית בלבד**, ואין בה משום התייחסות או הכרעה בשאלת קיומה של עילת תביעה או בצדקת טענות המבקשים לגופו של עניין. סוגיות אלו יידונו, במידת הצורך, בערכאה הדיונית (בית משפט השלום). **ג. סיכום:** החלטת בית המשפט העליון ברע"א 70752-12-25 מהווה דוגמה ליישום מדויק של מבחן הסמכות העניינית. היא מחדשת בכך שהיא מבהירה כי תביעה לאכיפת חיובים חוזיים לביצוע עבודות תכנון והנדסה, אף אם היא נוגעת למקרקעין, אינה בהכרח "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" שבסמכות בית המשפט המחוזי, אלא אם היא עוסקת בזכויות קנייניות. כמו כן, ההחלטה מדייקת את ההבחנה בין תביעה הנוגעת לשימוש וחזקה במקרקעין באופן ישיר, לבין תביעה שהסעד בה עשוי להשפיע על השימוש אך אינו נוגע לזכות השימוש עצמה. לבסוף, ההחלטה מדגימה כיצד בית המשפט יכול להעריך את שווי התביעה, אף בהיעדר אומדן פורמלי, לצורך קביעת סמכותו של בית משפט השלום.