ת"א 19274-03-15

תקציר

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק בשתי תביעות מאוחדות לפיצויים שנגרמו כתוצאה מהפקעת שתי חלקות קרקע על ידי מדינת ישראל לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. התובעים, יורשי הבעלים הקודמים של הקרקע, תבעו פיצויים לפי סעיף 13 לפקודה, הקובע דמי חכירה אבודים ממועד ההפקעה ועד למועד תשלום הפיצויים. תחילה התייחס בית המשפט לסוגיית זכאותם של התובעים לזכויות הנטענות באחת החלקות, חלקה 28, בשל אי התאמות ברישום שמות הבעלים ומניותיהם בטאבו. בית המשפט מצא כי ככל הנראה נפלו טעויות במהלך הליך הרישום ותיקן את מניות הבעלות של קודמיהם של התובעים. לאחר מכן, בחן בית המשפט את שווי השטח החקלאי בחלקות, תוך הערכת חוות דעתם של שני שמאים מומחים. בית המשפט העדיף את חוות הדעת של המומחה שהעסיקו הנתבעים, ומצא אותה עולה בקנה אחד עם עקרונות השמאות ורלוונטית למאפייני הקרקע בעת ההפקעה. בית המשפט קבע את שווי השטח החקלאי על סמך חוות דעת מומחה זה לתקופה שעד שנת 2015, ואימץ את חוות דעתו המשלימה לשנים 2016 ואילך. באשר לשיעור הפיצויים, קבע בית המשפט כי השיעור המתאים לשטח החקלאי צריך להתבסס על התעריפים הנהוגים בשוק לחכירת קרקע מרצון, העומדים על 5% לשנה. גם לגבי חלק המגורים במגרשים קבע בית המשפט את שיעור הפיצוי על 5% לשנה, ומצא את חוות הדעת של המומחים בנושא זה בלתי סבירות. לאחר מכן חישב בית המשפט את סכום הפיצוי המגיע לכל תובע, תוך התחשבות בחלקו בחלקות, בשווי הקרקע לאורך השנים ובשיעור הפיצוי שנקבע. סכום הפיצוי הכולל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, היה אמור להיות משולם על ידי מדינת ישראל לתובעים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. סכום פסק הדין אמור היה לשאת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום המלא.