בר"מ 4700/18

תקציר

המקרה נסוב סביב הגדרת "רחוב" בסעיף 269 לפקודת העיריות והאם הוא כולל רציפי רכבת. הנושא העומד על הפרק הוא משמעותי משום שהרחובות פטורים מתשלום ארנונה. בית המשפט בחן את כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוקים הרלוונטיים, את תכלית הארנונה ואת הנורמות סביב רציפי הרכבת. הן השופט פוגלמן והן השופט מזוז הסכימו כי הרציפים הם חלק בלתי נפרד מהמסילה ויש להגדירם כ"רחוב", ולכן פטורים מארנונה. לטענתם, המרוויחים העיקריים מהרציפים הם הציבור הרחב ולא חברת הרכבת. מסקנה זו נתמכת גם בלשונו הפשוטה של החוק, המגדיר "רחוב" ככולל "מסילת ברזל". זאת ועוד, המונח "גישות", הנזכר בפקודת מסילות הברזל, אינו משנה פרשנות זו, וניתן לראות ברציפים חלק אינטגרלי ממסילת הברזל ברדיוס של 15 מטר מהמסילה, כהגדרתו בפקודה. בנוסף, הפס הצהוב המסמן את שפת הרציף, כמתחייב מתקנות הנגישות, אינו מציין את גבול הקרקע השייכת למסילת הרכבת. השופט וילנר הסכים עם פסק הדין.