ע"ב 3348/94

תקציר

התובע תבע את שירות התעסוקה, בבקשה שיכירו בו כעובד הזכאי להטבות תעסוקה שונות, לרבות פנסיה, פדיון חופשות, דמי הבראה, ביגוד, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה. שירות התעסוקה טען כי התובע היה קבלן עצמאי ולא שכיר. בית הדין לעבודה קבע כי בין התובעת לשירות התעסוקה לא התקיימו יחסי עובד מעביד, שכן עבודתה של התובעת לא הייתה חלק בלתי נפרד מפעילות שירות התעסוקה, והיא לא הייתה חלק מהמבנה הארגוני שלהם. במקום זאת, עבודתה הייתה עבודת עזר, שבוצעה מחוץ לשטח הארגון, ללא פיקוח וללא כל מגע אישי עם השירות. כמו כן, התובעת לא הייתה מחויבת לבצע את העבודה בעצמה ויכלה לשכור אדם אחר שיעשה אותה, וכוונת הצדדים הייתה לקיים יחסי קבלן. עם זאת, בית הדין הורה לשירות התעסוקה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, למרות שהגיע למסקנה שהיא אינה עובדת, בהתחשב בתכלית החקיקתית של פיצויי הפיטורים ובמערכת היחסים ארוכת השנים בין הצדדים. התובעת הייתה זכאית לפיצויי פיטורים בסך 5.525,38 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. שירות התעסוקה נדרש גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע, בסך 5,000 ₪.