עת"מ 73000-10-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערר על החלטת ועדת הערר לבטל אישור היתר בנייה. בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהליך קבלת ההחלטות של ועדת הערר, שהפעילה כראוי את שיקול דעתה התכנוני העצמאי. החלטת הוועדה הייתה מנומקת היטב, מבוססת על שיקולים תכנוניים מקצועיים, ונפלה בגדר הסבירות. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לפעול כ"מוסד תכנוני-על" אלא לבקר החלטות של גופים מנהליים בגין פגמים משפטיים. מאחר שלא היו כאלה במקרה זה, אישר בית המשפט את ביטול ההיתר על ידי ועדת הערר. החלטה זו מחזקת את שיקול הדעת הרחב הנתון לוועדות המקומיות לדון בבקשות לפי תמ"א 38, שמטרתה חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. טענות העותרים, לרבות חוסר הרלוונטיות של שיקול תכנוני מסוים, לא היו משכנעות. בית המשפט ציין גם את היעדר השינויים המשמעותיים בין התכנון המוצע בבקשות להיתר והסכים עם הערכת ועדת הערר. זאת ועוד, תוצאת הליך הגישור, שהוועדה המקומית אישרה, נמצאה בלתי מספקת, דבר המצדיק את התערבותה של ועדת הערר. בנסיבות אלה, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בשיקול דעתה של ועדת הערר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשאת בהוצאותיהם של שני משיבים, כל אחד בסך של 15,000 ₪.