עת"מ 2035/05

תקציר

המקרה הנדון הוא מקרה קשה, בעיקר בשל ההשלכות החמורות הטמונות בשני פסקי הדין. העותרת, מרגריטה, מבקשת לקבל אשרת עבודה כדי להישאר בישראל ולהמשיך להעניק טיפול סיעודי לאזרחית ישראלית, אביבה. התלות של אביבה בטיפול במרגריטה אינה מוחלטת, ויש מטפלים מוסמכים אחרים זמינים. החוק אינו תומך בבקשתה של מרגריטה, ומעניק למשרד הפנים סמכות מלאה לגרש אותה. בעוד שהמשרד יכול היה להתיר את מגוריה של מרגריטה, הם החליטו שלא לעשות זאת בשל אי חוקיות שהותה הממושכת וזמינותם של מטפלים אחרים. החלטה זו היא חוקית וסבירה, בהתחשב בהשלכות החברתיות והכלכליות של התרת עובדים בלתי מורשים. אביבה טוענת כי דחיית בקשתה של מרגריטה פוגעת בזכותה החוקתית להגן על בריאותה. עם זאת, מכיוון שהחוק הישראלי אינו מתיר כניסת אף זר לעבודה, ובהתחשב בכך שאביבה בחרה בעובד בלתי מורשה, טענתה אינה מוצדקת. מדיניות משרד הפנים בנוגע להתרת העסקת מטפלים זרים לנזקקים היא סבירה ומידתית, ומבטיחה כי הנזקקים לטיפול סיעודי יוכלו להגיע אליה תוך פיקוח על כניסתם ושהייתם של זרים. למרות שנסיבותיה של אביבה מצערות, ההחלטה לדחות את ערעורה של מרגריטה סבירה ואינה פוגעת בזכויותיה החוקתיות של אביבה. יתר על כן, ההשלכות ההומניטריות האפשריות אינן מצדיקות חריגה מהחוק, מה גם שניתן לנהל את תוצאות פסק הדין. דחיית העתירה היא אפוא חוקית, סבירה ומתבקשת.