עמ"ה 1122/03

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם יש להתיר למערער לנכות ממיסיו את שכר הלימוד בגין לימודי ה-MBA של אשתו לשנת 2000. האישה, רואת חשבון במקצועה, למדה לתואר שני במנהל עסקים במקביל לעבודתה בבנק לאומי, שגם מימן את לימודיה. המערערת טוענת כי הלימודים היוו רענון הכרחי לרואה חשבון ולכן יש לראותם כמשמרים את הקיים ממילא, ומעודדים עוד יותר את הבנק, ואילו המשיב סבור כי הם יצרו יתרון מתמשך ויש לראות בהם הוצאה אישית. השופטת מסכימה עם המשיב וקובעת כי ייתכן שחלק מהקורסים היוו שמירה על הידע הקיים, אך רובם היו בעלי אופי אישי, שיפור הידע הקיים ויצירת יתרון מתמשך, ולכן לא ניתן לכמת אותם בנפרד. כמו כן, השופטת מדגישה כי אופי הלימודים האקדמיים שונה במהותו מלימודי המשך, ומקנים ללומדים יכולות חדשות ומיומנויות אישיות. לפיכך, לא ניתן להתיר את ההוצאה כניכוי ללא מדיניות עידוד ברורה שקבע המחוקק, שהשופט מסרב לרמוז לה מהחקיקה הקיימת. שני מקרים קודמים מוזכרים בפסק הדין. באחד מהם התיר בית המשפט לבנק לנכות את שכר הלימוד לעובדיו בשל נסיבות חריגות; עם זאת, השופט במקרה זה מסרב ללכת בעקבות תקדים זה, שכן הוא נעדר הבחנה בין יתרונות המעביד לטובתו של העובד. המקרה השני דחה את ניכוי שכר הלימוד עבור תואר במשפטים לרואי חשבון, אשר השופט במקרה זה מוצא כי הוא תואם את עקרון השמירה על המצב הקיים. השופט פונה לדין האמריקאי לשם תובנה, ומציין כי בארה"ב קיימים קריטריונים דומים להתרת ניכוי שכר לימוד, כלומר שיש לשמר או לשפר מיומנויות הדרושות לעבודה, או להידרש על ידי המעסיק, בתנאי נוסף שהלימודים לא יכינו את הנישום לעיסוק חדש. מוזכרים מקרים רבים בארה"ב אשר דחו את בקשות משלמי המסים לנכות הוצאות לימודי MBA, מה שחיזק את עמדת השופט כי לימודי תואר יוצרים בעיקר יתרון מתמשך. בסופו של דבר, השופט מחליט כי יש לדחות את הערעור, שכן לימודי ה-MBA אינם שונים מלימודי תואר ראשון או שלישי מבחינת דיני המס. מאחר שרק חלק משכר הטרחה שולם בשנת המס הנדונה, והיתרה בשנים מאוחרות יותר, מסכים השופט גם עם טענתו החלופית של המשיב לפיה לא ניתן לתבוע את מלוא הניכוי בשנת המס 2000. המערערת חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.