ת"א 40182-09-17

תקציר

התובעים, אשר חכרו חלקת אדמה ממינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) לצרכים חקלאיים, הקימו על הקרקע מתקן סולארי לייצור חשמל ללא היתר תקף מרמ"י. רשות החשמל העניקה להם רישיון מותנה להפעיל את המתקן ולמכור חשמל, דבר שהתובעים קיוו שיוביל לרישיון קבוע. עם זאת, בשל היעדר אישור מרמ"י, ננטש המתקן, מה שהוביל את התובעים להגיש תביעה כספית נגד רמ"י ורשות החשמל, בדרישה לפיצוי על השקעתם. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים כי הסתמכו על מצגים שהציגו הנתבעים. הסכם החכירה ציין במפורש את ייעודה החקלאי של הקרקע, והיה על התובעים לדעת כי הקמת מתקן סולארי דורשת אישור נוסף של רמ"י, אותו ביקשו רק בשלב מאוחר של התהליך. הרישיון המותנה מרשות החשמל ניתן על סמך מצגי התובעים עצמם ולא היווה אישור לבנייה. זאת ועוד, הסתמכותם של התובעים על הרישיון ואבני הדרך לא הייתה סבירה, שכן היה עליהם לדעת את מגבלות סמכותה של רשות החשמל. התנהלות התובעים, שהתאפיינה בניסיון להכשיר את המצב בדיעבד, הייתה הגורם העיקרי להפסדיהם. בית המשפט דחה את התביעה והורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד, בסך 80,000 ₪.