ע"פ 3729/12

תקציר

הנאשמים ערערו על הרשעתם בשורה של עבירות פליליות, קרי חברות בארגון טרור, נשיאה וייצור של נשק וחבלה בנסיבות מחמירות, בנימוק של אי התאמה בין היסוד הנפשי הנדרש לעבירת החבלה החמורה, לבין היסוד הנפשי בו הודה הנאשם. ההגנה טענה כי העובדות שהוצגו בכתב האישום תומכות ביסוד נפשי של פזיזות ואדישות, ולא בכוונה הנדרשת לביצוע העבירה כפי שפורשה על ידי בית משפט קמא. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי הדין הרלוונטי אינו דורש יסוד נפשי של כוונה, אלא רק מחשבה פלילית ופזיזות, ועל כן הכרעת הדין עולה בקנה אחד עם העובדות בהן הודה הנאשם. הנאשמים ערערו גם על חומרת עונשם, שכלל מאסר בפועל ופיצוי כספי, אך בית המשפט לא מצא כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא, וסבר כי פסקי דין קודמים שהציגה ההגנה אינם דומים דיים כדי להצדיק הקלה בעונש. ככלל, דחתה ערכאת הערעור את הערעור על כל חלקיו, ואישרה את פסקי הדין וגזרי הדין שניתנו על ידי בית משפט קמא. השופט מלצר נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' רובינשטיין ונ' סולברג.