בג"צ 5305/10

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה בשל סוגיות רבות, לרבות היעדר עילה מוצדקת וידיו הלא נקיות של העותר. העותר לא הוכיח כל פעולה בלתי חוקית של הרשות המנהלית נשוא העתירה. העותרת ביקשה כי הרשויות יורו לבנקים לפעול שלא כדין בנוגע לאישורי שיקים, בניגוד להוראות החוק הקיימות. לגופו של עניין, ביקשה העותרת כי שיקים המסומנים כ"מוטב בלבד" יופקדו בחשבונה ולא בחשבונו של המוטב, דבר המנוגד לחוק. המסגרת המשפטית, כפי שעולה מהחלטות ותקנות קודמות של בתי המשפט, מונעת בבירור העברת שיקים כאלה לצדדים שלישיים כמו העותר, העוסק בניכיון שיקים, תהליך להבדיל מגבייה סתם בשם מישהו. בית המשפט הרחיב על טיבה של ניכיון שיקים, והדגיש כי העותר מבקש רווח אישי, בניגוד לפרקטיקה הבנקאית המותרת. זאת ועוד, העותרת נמנעה מלחשוף התכתבויות חשובות עם בנק ישראל, אשר הבהירו את עמדתה המשפטית בבקשותיה, דבר המעיד על חוסר שקיפות. משכך, נדחתה העתירה על הסף, והעותר חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪.