בר"ע 28852-02-24

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית הדין הארצי לעבודה בתיק שי אבוטבול ביתן נגד המוסד לביטוח לאומי** **רקע עובדתי:** המבקשת (שי אבוטבול ביתן) ערערה בפני בית הדין האזורי לעבודה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר קבעה כי נכותה בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי היא בשיעור 0%. ערעורה נדחה, וכעת היא מבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. **טענות המבקשת:** המבקשת טוענת כי הוועדה הרפואית לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר שניתן על ידי בית הדין האזורי. לטענתה, הוועדה לא נימקה כראוי מדוע ממצאי הבדיקה הקלינית, לפיהם טווחי התנועה של הצוואר הגיעו "עד הסנטר עד 2 ס"מ מעצם החזה", אינם מקנים אחוזי נכות. לטענתה, הנימוק "כולם טווחים בגדר הנורמה" אינו מספק, שכן הוועדה לא הגדירה מהי "נורמה" בהקשר זה, ובית הדין האזורי הסתפק בנימוק זה. **ניתוח משפטי והחלטת בית הדין:** בית הדין הארצי לעבודה, בשבתו כרשות ערעור, דחה את בקשתה של המבקשת. ההחלטה מתבססת על מספר עקרונות ונימוקים משפטיים: 1. **מילוי אחר הוראות פסק דין מחזיר:** פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לשקול מחדש את קביעתה בנוגע לנכות האורתופדית בעמוד השדרה הצווארי, לנמק מדוע ממצאי הבדיקה הקלינית אינם מקנים אחוזי נכות, ולהתייחס לבדיקת MRI. בית הדין קבע כי הוועדה אכן מילאה אחר הוראות אלו. הוועדה הקשיבה לטענות בא כוח המבקשת, אשר הדגיש את חשיבות הממצאים הקליניים ובדיקת ה-MRI. 2. **קביעת נכות על בסיס בדיקה קלינית:** הוועדה הבהירה כי קביעת נכות אורתופדית בעמוד שדרה צווארי מתבססת בעיקר על הבדיקה הקלינית של טווחי התנועה. ממצאים אלו, לפי קביעת הוועדה, היו "בגדר הנורמה", ולכן לא נקבעה נכות. 3. **התייחסות לבדיקת MRI:** הוועדה עיינה בבדיקת ה-MRI משנת 2021. הממצאים, לפיהם לא הודגם בקע דיסק, לחץ על שורשים או פגיעה נוירולוגית, תאמו את קביעתה כי אין פגיעה המזכה בנכות. 4. **השוואה לפרוטוקול קודם:** בית הדין השווה את ממצאי הוועדה הנוכחית לפרוטוקול קודם (מלפני פסק הדין המחזיר). בפרוטוקול הקודם, הוועדה קבעה באופן פוזיטיבי שאין למבקשת מגבלה המקנה אחוזי נכות, למרות שהייתה הגבלה מסוימת בתנועה (מגיעה עם הסנטר עד 2 ס"מ מעצם החזה). 5. **שיקול דעת רפואי:** בית הדין הדגיש כי התקנות (תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956) אינן מגדירות פרמטרים ספציפיים לרף ההגבלה המזכה בנכות, ולכן מדובר בשיקול דעת רפואי של הוועדה, שאין מקום להתערב בו ללא עילה. 6. **היעדר תיעוד רפואי מחייב:** בית הדין ציין כי המבקשת לא צירפה תיעוד רפואי נוסף המלמד על הגבלה בתנועה, וכי רגישות אינה נחשבת להגבלה בתנועה לצורך קביעת נכות. 7. **אין צורך בהסבר נוסף על "נורמה":** בית הדין סבר כי אין צורך בהחזרת הדיון לוועדה לצורך הסבר נוסף על טווחי הנורמה. לטענתו, טווחי התנועה נמדדו, הוסבר כי אין הגבלה המזכה בנכות, והדברים ברורים. **מסקנה וחידושים משפטיים (אם ישנם):** ההחלטה מדגישה מספר עקרונות משפטיים מרכזיים בדיני הביטוח הלאומי ובפרט בהליכי ועדות רפואיות: * **חשיבות הנימוק:** על ועדות רפואיות לנמק את החלטותיהן, במיוחד כאשר הן סותרות ממצאים קליניים או טענות של המבוטח. עם זאת, כפי שבית הדין קבע, כאשר הממצאים הקליניים נמצאים בגדר הנורמה הרפואית, והוועדה מבהירה זאת, הדבר עשוי להיחשב כנימוק מספק, גם אם אינו מלווה בהגדרה כמותית של "נורמה". * **הבחנה בין ממצא קליני לנכות:** ההחלטה מדגימה את ההבחנה הדקה בין ממצא קליני (כמו טווח תנועה מוגבל במקצת) לבין קביעת נכות המזכה באחוזי נכות. לא כל ממצא קליני משמעו נכות בשיעור המקנה פיצוי. * **שיקול דעת רפואי:** בית הדין חוזר ומדגיש כי בתחום קביעת הנכות, קיים שיקול דעת רפואי של הוועדה, אשר בתי הדין נוטים שלא להתערב בו, אלא אם כן קיימת עילה ברורה לחריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצוני או פגם מהותי בהליך. * **התייחסות להחלטות קודמות:** בית הדין מוודא כי הוועדה אכן נתנה דעתה להוראות פסק הדין המחזיר, גם אם הפרשנות של הוראות אלו שונה מציפיות המבקשת. במקרה זה, בית הדין הארצי מצא כי הוועדה פעלה כראוי, נימקה את החלטתה בהתאם לדרישות, התייחסה לממצאי הבדיקות, וכי החלטתה משקפת את שיקול הדעת הרפואי הלגיטימי של הוועדה. לכן, הבקשה נדחתה.