רע"ב 5089/17

תקציר

הכלל המושרש קובע כי לא קל לערער על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים. חופשה תינתן רק אם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים המעורבים או אם קיים חשש לעיוות דין. במקרה זה החליטה השופטת כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות או עניינים בעלי משמעות ציבורית רחבה, ולכן אינה מצדיקה דיון עקרוני. זאת ועוד, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות המבקשת כי עיתוי שילובן בטיפול ייעודי לעברייני מין אינו נכון. השופטת תמכה בטענת התשובה כי יתרת תקופת המאסר של המבקש צריכה להיות גורם מכריע בעיתוי הטיפול בו וכי אין להתערב בשיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בהערכת תפקודם של עברייני מין על ידי בית המשפט, אלא בנסיבות חריגות. המבקש נחה דעתו כי התשובה מבטאת התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים ונופלת בגדר הסבירות. לפיכך, החליטה השופטת כי אין מקום להתערב בעיתוי החלטת המשיב לשילובו של המבקש בטיפול מיוחד. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה.