ת"א 39852-01-19

תקציר

פסק הדין דן בתביעה אזרחית בין שני צדדים שניהלו תמהיל מורכב של חברויות וקשרים עסקיים לאורך השנים, לרבות השקעות משותפות בארץ ובחו"ל. התיק נסוב סביב הלוואה לכאורה בסך 682,500 דולר שהעמיד התובע לנתבע בשנת 2009, אשר הנתבעת מכחישה וטוענת כי מדובר בהשקעה במיזם משותף. הראיה המרכזית היא הסכם הלוואה משנת 2014, שלטענת התובע נחתם על ידי שני הצדדים ואושר על ידי נוטריון, בעוד הנתבע עומד על כך שחתימתו זויפה. השופט בוחן בהרחבה את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים, ומוצא כי שתיהן חסרות אמינות ומפותלות. בעוד שגרסתו של התובע לאירועים אינה נדחית לחלוטין, אין באפשרותו להוכיח את טענתו מעבר לספק סביר בשל חוסר עקביות ומסמכים מקוריים חסרים. מנגד, גם ראיות הנתבע אינן מספקות ואינן מבססות את טענת הזיוף. לאחר ששני הצדדים לא סיפקו ראיות משכנעות, השופט פוסק לטובת הנתבע ודוחה את התביעה. עם זאת, נוכח חוסר המהימנות של שני הצדדים וניסיונו של הנתבע לכלול ראיות בלתי קבילות, השופט מורה לתובע לשלם הוצאות מופחתות לנתבע.