ער"מ 44826-08-14

תקציר

הערעור מתייחס להליך הראוי לבקשת עיכוב ביצוע לאחר דחיית בקשה כאמור על ידי בית משפט אזורי. לאחר דחיית בקשתה הראשונית לעיכוב ביצוע על ידי בית המשפט המחוזי, עמדו בפני המערערת שתי אפשרויות: לבקש את רשות בית המשפט המחוזי לערער על החלטתו או להגיש בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע בבית הדין לערעורים. הסוגיה העומדת על הפרק נוגעת לעמימות סביב הבחירה בין שתי האפשרויות הללו, הנובעת מתיקון משנת 2013 לתקנות סדר הדין האזרחי. התיקון שינה את הדרישות הפרוצדורליות, וקבע כי לאחר דחיית עיכוב ביצוע על ידי בית משפט פרוצדורלי, על המבקש לבקש רשות ערעור על ההחלטה, ולא לפנות ישירות לבית הדין לערעורים. עם זאת, החלטת בית המשפט העליון בעניין נעמן פירשה את התקנה המתוקנת באופן שונה, ואפשרה למבקשים לפנות שוב לבית הדין לערעורים לאחר דחיית בית המשפט הפרוצדורלי. בהתחשב בלשונן הזהה של תקנות בתי הדין לעבודה ותקנות סדר הדין האזרחי, על בית הדין לעבודה לאמץ את פרשנותו של בית המשפט העליון. אשר על כן, הערעור מתקבל, ומתאשרת זכותו של המערער להגיש בקשה מחודשת לעיכוב ביצוע בבית הדין לערעורים. ההחלטה מבטיחה כי מועמדים שבקשותיהם לעיכוב ביצוע נדחו יוכלו לפעול על פי תקדים בית המשפט העליון, ובכך למנוע בלבול סביב התקנות המתוקנות.