ע"א 401/64

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 97 לחוק העזר תל אביב-יפו בנושא ארנונה. הפריט המדובר קובע את המס שישולם על ידי קבלנים הבונים בתים או דירות למכירה. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם "הסכום הכולל שהושקע" הנקוב בסעיף, הקובע את שיעור המס, כולל את עלות רכישת המגרש עליו בנוי הבניין. בית הדין למיסוי עסקים פסק לטובת העירייה, וקבע כי יש לכלול את רכישת המגרש בסך ההשקעה, אך בית המשפט המחוזי ערער ופסק לטובת הקבלן וקבע כי אין להתחשב במגרש. העירייה ערערה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את ערעור העירייה ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הודגש כי הביטוי "סך כל הסכום שהושקע בבניינים" יוצר ספק אם הוא כולל את עלות המגרש, ויש לפרש ספק זה לטובת הנישום. בנוסף, הוספת המילים "לרבות חומרים" אחרי "בניינים" מרמזת כי מחוקק המשנה התכוון להבהיר כי ההשקעה בחומרים נכללת, אך היעדר כל אזכור של "מגרשים" מרמז כי אין להתחשב בהם. ההחלטה לקחה בחשבון גם את עיתוי רכישת המגרש ביחס לבנייה. זאת ועוד, ציין בית המשפט העליון כי פרשנות זו צריכה להיטיב עם הנישום, מה גם שפסק הדין הקודם בערעור 452/63 תמך בדעה זו. לבסוף, העיר בית המשפט כי חוסר המעש של מחוקק המשנה לאחר פסק דין זה משתמע מהסכמה עם הפרשנות שאינה כוללת את עלות החלקה. בעקבות זאת נדחה הערר, והעירייה חויבה לשלם את הוצאות הערעור של הקבלן.