ה"פ 21938-06-09

תקציר

המבקשת, הבעלים הרשום של דירה, ביקשה פסק דין הצהרתי שיכריז על חוזה למכירת הדירה לבנה ולכלתה לשעבר בטל. היא טענה כי חתימתה על החוזה זויפה או הושגה במרמה, כי היא עיוורת ולא מבינה על מה היא חותמת, וכי לא בוצעה מכירה בפועל. המשיבים, לרבות הבנק שרשם משכנתא על הדירה, טענו כי הבקשה נדחתה בזמן וכי חתימת המבקשת אמיתית ונעשתה בהסכמתה. בית המשפט מצא כי טענותיו של המבקש אינן עקביות ואינן נתמכות, בעוד שעדויות העדים סותרות את טענותיו של המבקש בדבר עיוורון ובורות. נקבע כי המבקשת הבינה על מה היא חותמת וכי טענתה נגועה בחוסר שפיות. בנוסף, הבנק היה סביר בהנחה שהמבקשת הבינה את מהות התחייבותה. לפיכך, הבקשה למתן פסק דין הצהרתי נדחתה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות המשפט של הבנק.