עע"מ 10993/08

תקציר

הערעור מערער על החלטה לפיה המערער, שהוא האב, עוזב את הארץ. האב ועורכי דינו טענו כי ההחלטה לא שקלה את טובת בנו הקטין, תושב ישראל כדין, התלוי בו לצורך טיפול ותמיכה נפשית, במיוחד לאור מחלתו הקשה של הילד. האם, שהתקשתה להעניק טיפול הולם, כולל טיפול רפואי הכרחי, לא הייתה מסוגלת למלא את חובותיה ההוריות. המשיבים ביקשו לדחות את הערעור, להצדיק את ההחלטה ולהדגיש את תפקידה של האם, תוך הכרה בקשר המתמיד של המדינה עם פקידי הרווחה להבטחת הטיפול בילד. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המערער. השופט הנדל הדגיש את הנסיבות החריגות של המקרה: מחלתו הקשה של הילד, חלקו המכריע של האב בטיפול בו ומגבלותיה של האם, לצד עברו התעסוקתי הארוך של האב בישראל, היעדר איומים ביטחוניים ומדיניות משרד הפנים בנוגע לאשרות שהייה למשפחות של מהגרי עבודה. השופט רובינשטיין הסכים והדגיש את הממדים האנושיים של התיק ואת מסירותו של האב לבנו. פסק הדין ביטל את ההחלטה הקודמת, הורה על שחרורו של האב ממשמורת והעניק לו רישיון ישיבה לטיפול בבנו, עם תסקיר של שנה. המדינה התבקשה לבחון את מצבו של הילד ואת הצורך בהמשך שהותו של האב. ההחלטה התקבלה ללא צו הוצאות, בהתחשב בעמדת המדינה.