בש"א 26760/06

תקציר

הפרשה סובבת סביב שני תצלומים, "שקמים" ו"כנרת/אגם טבריה", שנשלחו מישראל לארה"ב בשנת 1982 לתצוגה פומבית אך אבדו בדרך. ממשלת ארה"ב פיצתה את בעליהם על פי תעודת שיפוי, שקבעה גם כי ממשלת ארה"ב תהפוך לבעלים החוקיים של התמונות אם יימצאו. המשיבה הגב' כנען רכשה את התמונות בשוק פשפשים ומאוחר יותר נודע לה על זהותן האמיתית וערכן הכספי הרב. לאחר מאבק משפטי ממושך שהגיע לשיאו בפסיקת בית המשפט העליון שהכריזה על ממשלת ארה"ב כבעלת התמונות, ביקשה כנען לרכוש אותן במחיר השיפוי. בית המשפט דחה את תביעתה של כנען וקבע כי תעודת השיפוי לא העניקה לה זכויות כלשהן, וכי היא לא הייתה צד להסכם, ולא נועדה להיות מוטבת צד שלישי. השופט דחה גם את טענותיו של כנען בהתבסס על מכתב של נציג המועצה הלאומית לאמנויות בארה"ב, שהזכיר מכירה פומבית, וקבע כי המכתב אינו מחייב את ממשלת ארה"ב לקיים מכירה פומבית למכירת התצלומים. המוזיאון שהיה במקור הבעלים של אחד התצלומים מימש את זכותו על פי תעודת השיפוי לרכוש בחזרה את התצלום במחיר השיפוי, עסקה תקפה שכנען לא יכול היה לערער עליה. עוד ציין השופט כי לממשלת ארה"ב, כבעלים החוקיים של התצלומים, יש את החופש להשליך אותם כראות עיניה, וטענותיה של כנען בנוגע לתצלום השני, שטרם נמכר, אינן נתמכות. יתר על כן, השופט לא מצא כל הצדקה בתביעותיו של כנען לתשלום שכר טרחת איתור או עשיית עושר ולא במשפט מצד המוזיאון. פסק הדין דחה את הצהרת הפתיחה של כנען מחוסר עילה והיעדר יריבות, והורה לה לשלם את הוצאות ממשלת ארה"ב ואת שכר טרחת עורכי הדין. החלטה זו התקבלה ללא כל דיון בטענות הנוספות של ממשלת ארה"ב עקב דחיית הצהרתו של כנען.