עמ"נ 62804-01-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת ועדת הערר של משרד הרווחה. החלטת הוועדה נשוא הערר קבעה כי אין לה סמכות לדון בהשתייכות של המערער ומשפחתו למחלקה מסוימת לשירותים חברתיים, וכן אישרה את החלטת הוועדה לתכנון טיפול. פסק הדין תואם את החלטת ועדת הערר בשני הסעיפים. ראשית, בית המשפט מוצא כי ועדת הערר אכן אינה מוסמכת לדון בהשתייכות למחלקה מסוימת לשירותים חברתיים, ובקשת המערער להעברת הטיפול למועצה מקומית אחרת חורגת מסמכותה של הוועדה. בפסק הדין מודגש כי ועדת הערר היא גוף מינהלי בעל סמכויות מוגבלות, ושינוי החלטות השתייכות המתקבלות על ידי המשרד חורג מסמכותו. יתר על כן, פסק הדין בעתירה קודמת תומך אף הוא בהחלטה בעניין השיוך ומשמש כ-res judicata, כלומר לא ניתן לדון מחדש בסוגיה. המערערת לא הציגה כל ראיה למחלוקת עם המשיב שתצדיק את שינוי החלטת השיוך. עוד יצוין, כי נראה כי המערער אינו שבע רצון מכל השתייכות והצהיר בעקביות כי אינו מעוניין בקשר כלשהו עם מחלקה כלשהי לשירותים חברתיים. באשר להחלטת הוועדה לתכנון טיפול, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב. טענות המערערת בדבר היעדר זימון מתאים והיעדר זמן מספיק להיערכות נדחו, שכן בית המשפט מצא כי המערערת זומנה כדין ובחרה שלא לשתף פעולה או להגיע לישיבות הכנה. גם טענת המערער כי החלטת הוועדה לא הייתה מנומקת דיה נדחתה, שכן בית המשפט ציין כי הוועדה התייחסה לטענות העיקריות ולא נדרשה להגיב לכל פרט. עוד צוין בפסק הדין, כי התנהגותו של המערער לאורך כל ההליך, לרבות הגשת מסמכים ערוכים, אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו המצופה של בעל דין. נוכח הימנעותו של המערער מלהציג טיעונים משכנעים והיקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית, דין הערעור להידחות על הסף. בנוסף, בשל הטענות החלשות שהוצגו, ריבוי ההליכים באותו עניין והתנהלות המערערת, הם הורו למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.