עפ"ג 32900-07-17

תקציר

פסק דין זה נובע מאישום החזקת נשק נגד המשיב. המשיב, שהיה בן 18 בעת ביצוע העבירה, החזיק ברשותו תת-מקלע מאולתר, אקדח חצי אוטומטי, תחמושת ושתי מחסניות תואמות. הפריטים נמצאו מוסתרים בבית משפחתו של המשיב. המשיב הודה בעובדות כתב האישום והורשע בהתאם. שירות המבחן הגיש שני תסקירים. הדו"ח הראשון ציין את הרקע המשפחתי הנורמטיבי של המשיב ואת היעדר עברו הפלילי, אך ציין גם את הסיכון להישנות המחלה בשל הקושי של המשיב לזהות את צרכיו הטיפוליים. הדו"ח השני ביטא את התרשמות השירות כי ההליך המשפטי הרתיע את המשיב וכי קיימת תובנה מסוימת לגבי מניעיו, אך גם קבע כי סיכויי השיקום של המשיב אינם וודאיים. השירות המליץ על עונש של עבודות שירות לצד צעדי ענישה נוספים שידגישו את חומרת העבירה. בית משפט קמא גזר על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לריצוי עבודות שירות, לצד עונשים נוספים כגון קנס וצו מבחן. המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי אין לבסס את העונש על פוטנציאל שיקומי ללא הליך שיקומי ממשי, במיוחד נוכח חומרת העבירה. השופט י' גריל הכיר בחומרת עבירות הנשק, אך אישר את גזר דינו של בית משפט קמא, וסבר כי יש לתת למשיב הזדמנות להוכיח את פוטנציאל השיקום שלו. עם זאת, השופטים א' לוי וב' בר-זיו חלקו על כך, וסברו כי סיכויי השיקום של המשיב אינם ודאיים דיים. הם דרשו להחמיר בעונש והציעו 12 חודשי מאסר, בניכוי ימי המעצר שריצו. כמו כן, החלטת הרוב ביטלה את צו המבחן. בסופו של דבר החליט בית המשפט, ברוב דעות, לקבל את ערעור המדינה ולהטיל עליו עונש של 12 חודשי מאסר, בניכוי הזמן שכבר ריצה במעצר על ידי המשיב.