בע"מ 8206/14

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשות לערעור שלישי, תוך התמקדות במונח "שיתוף פעולה מוחלש" בהקשר של דיני משפחה וחלוקת משאבים. בית המשפט הדגיש את הנדירות של מתן רשות לערעור שלישי, וציין כי היא שמורה בדרך כלל למקרים בעלי חשיבות ציבורית או משפטית משמעותית מעבר לאנשים המעורבים. הסוגיה המרכזית שנדונה הייתה האם השימוש ב"שיתוף פעולה מוחלש" מהווה פסיקה משפטית חדשה, שבית המשפט מצא כי אינה המקרה. במקום זאת, היא נתפסה כתיאור רלוונטי לנסיבות המיוחדות, שבהן אחד מבני הזוג נעדר לעתים קרובות וקיים יחסים מחוץ לנישואין, למרות שהיה ידוע לבן הזוג השני. בית המשפט הפנה לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר לסטות מהחלוקה השווה הסטנדרטית של נכסים בהתקיים נסיבות מיוחדות, ומותיר שיקול דעת מהותי לבתי המשפט להתחשב במצבים זוגיים משתנים. בפסק הדין הודגש כי התנהגותם של הצדדים עשויה להצביע על קרע מוכר מבחינה משפטית במערכת היחסים ביניהם, מה שעשוי להצדיק חלוקת נכסים לא שוויונית. החלטה קודמת חילקה את הנכסים לטובת המשיב ב-70-30, שבית המשפט המחוזי תיקן ל-60-40. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי התאמה זו אינה מצדיקה התערבות נוספת בערעור שלישי. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לפרש את המינוח של שיתוף פעולה מוחלש כהטלת אשמה אלא כהודאה בנסיבות עובדתיות המשפיעות על חלוקת הנכסים. בעקבות זאת נדחו הבקשות.