ת"פ 12122-04-13

תקציר

השופט, דניאל פיש, מצא את הנאשם אשם בכל האישומים המיוחסים לו בכתב האישום. סעיפי האישום היו חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, החזקה ונשיאה של נשק ותחמושת והפרת צו חוקי - קרי מעצר בית. הכרעת הדין התבססה על בחינת עדויות המתלונן, הנאשם והעדים, וכן על הראיות הפיזיות שהוצגו בבית המשפט. השופט ראה במחלוקת במקרה זה את זהות היורה, וקבע כי ראיות התביעה אינן מותירות מקום לספק סביר כי הנאשם הוא זה שירה במתלונן. השופט מצא את עדותו של המתלונן אמינה, קוהרנטית ועקבית, ונתמכת בקרבתו הפיזית של היורה, בתאורה בזירת הפשע ובהיכרות המוקדמת בין המתלונן לנאשם. מנגד, השופט קבע כי עדותו של הנאשם אינה אמינה, וכי טענותיו מוגזמות ומגמתיות. השופט בחן גם את עדויות הדיירים ומצא אותן אמינות, והסבריהם בדבר היעדר שיתוף פעולה מיידי עם המשטרה הגיוניים ומשכנעים. כמו כן, השופט שקל את טענת הנאשם כי משפחת המתלונן הוציאה את דיבתו כחסרת בסיס, ותמך בטענת המשפחה כי שתיקתם נבעה מחשש להתססה והידרדרות המצב בכפרים, כמו גם ממצבה הרפואי של המתלוננת. השופט בחן גם את טענת האליבי של הנאשם ומצא כי גרסאות משפחת הנאשם שקריות ומתואמות, שנועדו לסייע לנאשם בהגנתו. השופט קיבל את טענת התביעה כי המונח "נשק" בסעיף 144 לחוק העונשין כולל כל נשק שאומן לירות, בין אם היה תקין ובין אם לאו, וכי ניתן להוכיח את קיומו של נשק באמצעים רגילים, לרבות ראיות נסיבתיות. לבסוף קבע השופט כי הנאשם הפר את תנאי מעצר הבית שלו, שכן נמצא כי ביצע את עבירת החבלה, והרשיע אותו גם בעבירה זו. בכך הרשיע השופט את הנאשם בכל סעיפי כתב האישום. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 19.10.2014.