ב"ל 20039-10-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעתו של תובע חירש ואילם, המבקש הכרה כידועה בציבור של מר אמיל בן שטריט ז"ל, וכפועל יוצא מכך בזכאות לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי לתובע ולמנוח היו מגורים נפרדים ומערכת היחסים ביניהם לא הייתה של ידועים בציבור. השופטת בוחנת בהרחבה את מושג ידועים בציבור, ומדגישה כי הוא סובב סביב כוונת הצדדים, המתפרשת בהקשר של הנסיבות הספציפיות ותכלית החוק הנדון. העדויות והראיות שהוצגו, לרבות אלו של התובע, בנו של המנוח ועורך דין, נבחנים. השופטת מציינת כי עדותה של התובעת אמינה, ממנה עולה כי התגוררה עם המנוח, ניהלה את משק ביתו וניהלה עמו יחסי חיבה וקרבה. מנגד, השופט מטיל ספק במהימנות עדותו של הבן, שהפגינה עוינות ברורה כלפי התובע. כמו כן, השופטת מדגישה ספקות באשר להבנתם של המנוח והתובע בנוגע לתוכן התצהירים וההסכמים עליהם חתמו, בהם נכתב כי אינם בני זוג. השופטת מגיעה למסקנה כי התובעת עמדה בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והוכיחה כי היא והמנוח פעלו כבני זוג וקיימו משק בית משותף. אשר על כן, התביעה מתקבלת, תוך הכרה בתובעת כידועה בציבור ומזכה אותה בקצבת שארים. עוד נקבע בהחלטה, כי לנתבעת הזכות לתבוע החזר בגין כל תשלומי היתר שבוצעו, בהתבסס על הצהרותיו הקודמות של התובע על מגורים נפרדים.