ע"א 4664/90

תקציר

המערער, חממי, רכש חלקת קרקע והחל לבנות עליה בניין דירות. לאחר מכן חבר לחברת שכטר להשלמת הבנייה, ובתמורה יעביר לחברה את התמורה ממכירת ארבע מדירות הבניין. המשיבים רכשו דירה משכטר וחממי, חתמו על חוזה עם שני הצדדים, ושילמו לשכטר את מלוא המחיר. לפני השלמת הבנייה נקלע שכטר לקשיים כלכליים ונכנס לפירוק, והותיר את הבניין לא גמור. המשיבים תבעו את חממי בגין אי מסירת הדירה המוגמרת כמובטח בחוזה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים והביא את חממי להגיש ערעור. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר כי חממי ושכטר אחראים במשותף לסיום הבנייה על פי החוזה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שחובת המשיבים לשלם עבור הדירה היא הן כלפי חממי והן כלפי שכטר במשותף, ואיפשר להם לשלם למי מהצדדים בתום לב. מששילמו המשיבים לשכטר את מלוא חובתם, הם מילאו את חובתם. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי חדלות פירעון של חייב אחד אינה שוללת את חובותיו של החייב השני. לכן, חממי עדיין היה אחראי על השלמת הבנייה, למרות שכטר הפך לחדל פירעון. השופטים הסכימו עם החלטת בית המשפט המחוזי והורו לחממי לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.