ע"פ 4876/15

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט לערעורים דן הן בערעורו של המערער והן בערעורה הנגדי של המדינה בנוגע לעונש הנוגע להרשעה בניסיון אונס. בית המשפט הכיר בחוסר רצונו האופייני להתערב בפסקי דין של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם ניכרת חריגה מהותית ממדיניות הענישה הראויה. מדובר בעבירה של ניסיון אונס, שגם במתכונתה הלא גמורה, היא עדיין עבירה חמורה הפוגעת בכבודה ובשלומה הנפשי של הקורבן. החוק מייחס לפשעים אלה חומרה רבה, וקובע עונש מינימום של ארבע שנות מאסר. עם זאת, במקרה זה מצא בית המשפט כי נסיבות מיוחדות וחריגות מצדיקות חריגה ממתחם הענישה הנורמטיבי, נוכח התקדמות השיקום המשמעותית של המערער. מאחר שהעבירה המדוברת נשמרה בדרגת "חומרה קיצונית", גברו שיקולי השיקום על צרכי ההרתעה, ובית המשפט חייב להטיל עונש חמור יותר מזה שקבע תחילה בית המשפט המחוזי – 17 חודשים במקום 10 חודשים שקדמו להם. בית המשפט הכיר בהשפעה השלילית הפוטנציאלית של מאסר ממושך על השיקום, אך מצא כי גם בשיקול זה, הרתעה ועשיית צדק מחייבים עונש מאסר. לפיכך, הוטל על המערער להתחיל את ריצוי עונשו במתקן הייעודי תוך התחשבות במכלול הנסיבות האישיות הסובבות את המקרה, לרבות השיפורים הניכרים בשיקום ובאורח החיים שנעשו מאז ביצוע העבירה.