ע"א 509/83

תקציר

הפרשה סובבת סביב חוזה למכירת אדמות משתלה מדוד דוד, חקלאי מכפר יעבץ, לסאלח יאסין, מגדל פרחים מכפר קלנסווה. האדמה נועדה להשתרע על חלקתו של יאסין לגידול פרחי ציפורן, אך הכילה פטריות שפגעו בגידולן. יאסין סירב לשלם את מלוא מחיר המכירה והגיש תביעה שכנגד בדרישה לקיים את ההסכם או פיצויים והוצאות. בית משפט השלום דחה את תביעתו של דוד למחיר המכירה וקיבל חלקית את תביעתו הנגדית של יאסין, פסק לו סכום מסוים אך דחה את בקשתו לביצוע ספציפי. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר שינה את סכום הפיצוי וחייב את דוד לשלם עבור חיטוי הקרקע, אך גם ניכה סכום בשל העובדה שחלק מהמכירה פוזר מחוץ למשתלה ונעשה בו שימוש לא מזיק. לאחר מכן ערער דוד לבית המשפט העליון, המוגבל לקביעת פיצויים, ואילו יאסין הגיש ערעור שכנגד. בית המשפט העליון התייחס תחילה לסוגיה פרוצדורלית, וקבע כי ערעורו הנגדי של יאסין מותר שכן הוא מתייחס לאותה עילת תביעה כמו ערעורו של דוד. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי דוד הפר את החוזה בכך שמסר קרקע פגומה. עם זאת, היא הסכימה עם הערכאות הנמוכות יותר כי לא יהיה זה צודק להורות על ביצוע ספציפי כפי שביקש יאסין, בהתחשב בכך שהקרקע יכולה להישאר במקומה מבלי לפגוע בכל הגידולים וניתן לטפל בה כדי להסיר את הסיכון הפוטנציאלי. יתר על כן, יאסין לא ביקש ביצוע ספציפי לפני התביעה שכנגד, והעובדות תמכו בהחלטות הערכאות הנמוכות יותר. לפיכך, הערעור הנגדי בנקודה זו נדחה. באשר לערעורו של דוד, קבע בית המשפט כי חישובי הנזק של הערכאות הנמוכות היו סבירים ואין להתערב בהם. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו. השופט א' חלימה כתב את פסק הדין, ועליו הסכימו השופטים א' ברק וי' באך.