פ"ל 400-05-12

תקציר

גזר הדין זיכה את הנאשם מאשמת נהיגה תחת השפעת סמים. השופט קבע כי הראיות שהציגה המשטרה הושגו שלא כדין ותוך פגיעה בפרטיותו של הנאשם, ולכן אינן קבילות. השוטרים ניגשו אל הנאשם בתחנת דלק, ערכו חיפוש בקטנוע שלו ללא הסכמתו או חשד מוקדם כלשהו, ומצאו נייר מקופל ובו חומר החשוד כסם. החיפוש נערך מבלי שהתקיימו התנאים הנדרשים בחוק, ולכן הראיות שהושגו בו היו בלתי חוקיות. כמו כן, קבע השופט כי קיים קשר הדוק בין החיפוש הבלתי חוקי לבין פעולות החקירה שנערכו לאחר מכן בתחנת המשטרה, לרבות גביית עדות הנאשם, בדיקת מאפיינים ודגימת שתן, שממצאיה אישרו את הימצאות החשיש בגופתו של הנאשם. השופט הדגיש את חשיבות ההגנה על פרטיות האזרחים ואת הצורך להקפיד על נהלי החיפוש, והגיע למסקנה כי החריגה המהותית מהחוק במקרה זה מעידה על רמה גבוהה של חוסר הגינות כלפי הנאשם. עוד ציין השופט כי העבירה המיוחסת לנאשם היא עוון, וכי אין אינדיקציה לכך שהיה תחת השפעת סמים בעת מעצרו. בהתחשב בחומרת העבירה ובחוסר ההגינות של ההליכים, החליט השופט לזכות את הנאשם.