סע"ש 31606-01-18

תקציר

התובעת, שעבדה בבית הקפה של הנתבעים במשך 17 שנה, תבעה את בית הקפה ואת בעליו (הנתבעים 1, 2 ו-3, שהם זוג ובנם) על הטבות תעסוקה שונות שלטענתה לא שולמו לה במהלך העסקתה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובעת עבדה גם אצל מעסיק אחר וכי שכרה גבוה מכפי שטענה. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. נקבע כי התובע עבד במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע בממוצע 275 שעות בחודש. שכרה נמצא נמוך משכר המינימום והיא קיבלה 289,649.11 ש"ח כגמול שעות נוספות בהתאם לשכר המינימום עבור כל שנת עבודה. בית המשפט אף הורה לנתבעים לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 91,425 ש"ח, שכן היא נחשבה כמי שפוטרה כדין. עוד חויבו הנתבעים לשלם לתובע 23,359.57 ש"ח הפרשות לפנסיה, 21,427.30 ש"ח בגין חופשה שנתית שלא נוצלה, 21,764 ש"ח דמי הבראה, 12,763 ש"ח דמי חגים ו-3,000 ש"ח פיצוי בגין המצאת תלושי שכר פיקטיביים. התביעות להודעה מוקדמת לעובד, עוגמת נפש והלנת שכר נדחו. בנוסף, נדחתה התביעה נגד הנתבעת 2, שלא הוכח כי היא מעסיקה של התובעת. הנתבעים חויבו לשלם לתובע את הוצאותיו, בסך 15,000 ₪, והסכומים הנ"ל חויבו להיות צמודים לריבית כנדרש בחוק מיום 1.12.2018 ועד שישולמו במלואם. לתובעת הזכות לערער על החלטת בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.