ת"א 11353-09-17

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת לשון הרע שהגישו שני תובעים נגד רבה של שלומי, בה חויב הרב לשלם לכל תובע סכום כסף מסוים כפיצוי. התובעת מס' 1 הינה עמותה רשומה המשמשת כמוסד להכשרת מורים ומפעילה אכסניות נוער, לרבות הוסטל בשלומי. התובעת מס' 2 הינה חברה פרטית המפעילה את המטבח וחדר האוכל באכסניית שלומי, בהשגחת הרב המקומי, ומעסיקתו של משגיח הכשרות בהוסטל. הנאשם, רבה של שלומי, פרסם הודעה בקבוצת וואטסאפ המשמשת את משגיחי הכשרות, בה טען כי מטבח המעון אינו כשר ומגישים בו אוכל לא כשר, כי הוא מפוקח על ידי מי שאינו יהודי, וכי המשגיח בהוסטל נאלץ ליצור מצג שווא של כשרות במקום. עוד טען הרב כי תעודת הכשרות של המעון הונפקה על ידי רבנות שאינה כשירה וחסרת ערך. בית המשפט קבע כי הפרסום מהווה לשון הרע, שכן הוא עלול היה להשפיל את התובעים ולהפוך אותם למטרה לביזוי בעיני הציבור. עוד נקבע כי הפרסום לא היה אמת וכי הנתבעת לא נקטה אמצעים סבירים לאימות אמיתותו טרם הפרסום. כמו כן, בית המשפט מצא כי הפרסום נעשה בחוסר תום לב ובכוונה לפגוע בתובעים. לפיכך, לא הייתה לנתבע הגנה תקפה, והתובעים היו זכאים לפיצוי ללא הוכחת נזק. בית המשפט פסק לתובעת מס' 1, מפעילת המעון, 85,000 ₪, ולתובעת מס' 2, מפעילת המטבח, 25,000 ₪, שניהם סכומים יותאמו לאינפלציה מיום מתן פסק הדין. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין. את הנוסח המלא של פסק הדין, בעברית, ניתן למצוא בכתובת: https://www.nevo.co.il/law/memshala/memshala.asp?doc=10/34/000/040/N09/N0400999.html