ע"פ 3667/13

תקציר

בית המשפט, לאחר בחינה מעמיקה של נימוקי הערעור והטיעונים שהוצגו, החליט לדחות את הערעור. עיקר טענות המערער התמקדו בשאלה האם בית המשפט יכול להתחשב בנסיבות שלא הוזכרו בכתב האישום, שהוסכם עליהן במסגרת הסדר טיעון, בעת מתן גזר הדין. ככלל, כתב אישום במסגרת הסדר טיעון צריך לכלול את כל העובדות הרלוונטיות, ובית המשפט כבול לעובדות אלה לצורך מתן גזר הדין. עם זאת, תיקון 113 לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לשקול נסיבות נוספות אם ימצא צורך בכך כדי למנוע עיוות דין. במקרה דנן, טענותיו של המערער בדבר השפעות חיצוניות במהלך ביצוע העבירה לא נתפסו כנסיבות שהושמטו שיש בהן כדי לשנות את הסדר הטיעון. עוד טען המערער כי אי העמדתו לדין של עמר מהווה אכיפה בררנית, אך בית המשפט לא מצא בסיס פסול לטענה זו, שכן מעורבותו של עמר לא השתרעה על ישיבות מכריעות שהיוו בסיס לעבירות המערער. בסוגיית החמרת הענישה אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, שהטיל עונש חמור בשל מעשיו של המערער לאורך תקופה ממושכת במסירת מידע ביטחוני רגיש לחזבאללה, ובכך סייע באופן משמעותי לגורם יריב נגד ישראל. השופט י' דנציגר, בתמיכת השופטים א' פוגלמן וי' עמית, הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער מצדיקים את העונש שניתן, בהתחשב בחומרת העבירות ובהשפעתן הפוטנציאלית. לפיכך הערעור נדחה.