תמ"ש 6495-11-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות הנוגעות לפירוק שיתוף במקרקעין ופסיקת דמי שימוש ראויים, שהוגשו על ידי ב.ש. וי.ק בהתאמה. ב.ש. עזבה את החווה, שהייתה בבעלותה המשותפת עם א.ק., בשנת 1990 ומאז מחזיקה א.ק. בנכס. תחילה משרטט השופט את ההיסטוריה הארוכה של ההתדיינות המשפטית בין ב.ש. לא.ק., שראשיתה בשנת 1990, כולל מספר פסקי דין קודמים הקשורים לסכסוך הנוכחי. הנושא המרכזי הוא קביעת זכויות הצדדים בבית בחווה, כמו גם זכויות וחובות כספיות. השופט קובע כי ב.ש. זכאית למחצית הבית והקרקע עליה הוא עומד, ואילו לא.ק. זכויות מלאות בשאר חלקי המשק. תביעתה של ב.ש. לזכויות בשאר חלקי המשק, לרבות חלקת אדמה סמוכה, נדחית. לאחר מכן דן השופט בפרשנותו של פסק דין קודם הקשור למקרה (הלכת זיילר), שהכיר בזכויותיה של ב.ש. בבית. בפסק הדין נקבע כי לב.ש. מחצית מהזכויות בבית ובקרקע עליה הוא עומד. השופט מחליט כי יש לפרש את הבית ככולל שטח קרקע של כ-500 מ"ר. זכויותיה של ב.ש., קובע השופט, אינן זכויות קניין רגילות, אלא נובעות ממצב ייחודי של יחסים משפחתיים. לפיכך, היא אינה זכאית לחלוק בפירות הבית (דמי שימוש נאותים) אלא רק בשווי הכספי של זכויותיה. שווי זה מוערך על ידי השופט בכ-1,500,000 ₪, אותם על א.ק. לשלם לב"ש, כולל הפרשי הצמדה וריבית. אם א.ק. לא תחזיר סכום זה בתוך 60 יום, תוכל ב.ש. להגיש בקשה למינוי כונס נכסים למכירת המשק ולפרוע לה מהתמורה. בנוסף, דוחה השופט את תביעתו של י.ק., שביקש לבסס את זכויותיו במשק ולגבות דמי שימוש נאותים מב.ש. וא.ק. השופט קובע כי י.ק. לא הצליח להוכיח את טענותיו ואין לו זכות במשק או בבית. עוד קובע השופט כי התביעה התיישנה על פי חוק וכי י.ק. אינו יכול לתבוע דמי שימוש נאותים מאביו ומאמו החורגת, שכן הוא גדל בבית תחת חסותם. לבסוף, דוחה השופט את תביעות הקיזוז של א.ק. כנגד ב.ש. בגין הוצאות שונות, וקובע כי ב.ש. כבר פרעה את חלקה בחובות הרלוונטיים, וא.ק. לא הביאה ראיות מספיקות להוצאות שהוצאו.