ע"מ 135/99

תקציר

התיק סובב סביב שתי חלקות קרקע בנצרת והבעלות חולקת בעקבות סכסוך זוגי. המערערת, שהיא אשתו של המשיב, טענה במקור כי היא רשומה כשותפה שווה עם בעלה במניות שתי החלקות שהיו רשומות על שמו. עם זאת, מאחר שהמגרשים הופקעו, תוקנה התביעה כך שתדרוש מחצית מהכספים הנובעים מההפקעה. המערערת ביססה את טענותיה על שתי טענות: האחת, כי החברה שבה היו לה ולבעלה מניות במשותף, מימנה את רכישת החלקות; ושנית, כי קיימת חזקת שיתוף בנכסים, שכן לבני הזוג היו חיי משפחה משותפים. בית משפט קמא דחה את התביעה, דחה את שתי הטענות והוביל את המערער לערער על פסק הדין. בני הזוג היו נשואים במשך 25 שנה וחלקו חיים משותפים יחד עד לפרידתם בשנת 1974. המערער טען כי המניות במגרשים נועדו להיות בבעלות משותפת של שני בני הזוג, אך המשיב טען כי המניות הן מתנה לו בלבד. בית המשפט מצא כי עדויותיהם של המשיבה ואחיה אמינות יותר מאלו של המערערת. זאת ועוד, חזקת השיתוף לא חלה על מקרה זה, שכן המניות היו מתנה מכוונת למשיב בלבד, ולא נועדו להתחלק עם המערערת. המניות נרשמו על שם המשיב בלבד, להבדיל אותן ממניות בחברה אחרת שהיו רשומות במשותף על שם שני בני הזוג. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה.