ת"כ 16677-03-20

תקציר

הממונה על התחרות הטיל עיצום כספי על החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ (החברה) בסך של 39 מיליון ₪, בגין מספר אירועים של הפרת חוק התחרות הכלכלית. החברה ערערה על ההחלטה וטענה כי לממונה אין סמכות להטיל את הסנקציות, כי הראיות שעמדו בבסיס ההחלטה פגומות וכי הסנקציות מופרזות. בית הדין לתחרות בירושלים דחה את מרבית הערעור, וקבע כי לממונה הייתה סמכות להטיל את הסנקציות, כי הראיות תומכות בהחלטה, וכי הסנקציות היו מידתיות ביחס להפרות. עם זאת, בית הדין הפחית את הסנקציות לשני פרקים של ההחלטה, ומצא כי הנציב לא הוכיח את כל ההפרות בפרקים אלה. הפרק הראשון עסק בהכללת תנאי בהסכמי הסחר של החברה המאפשר לה לסיים את ההסכם באופן מיידי אם הלקוח צמצם משמעותית את רכישותיו, לרבות באמצעות העברת רכישות למתחרה. בית הדין מצא כי המונח מפר מספר הוראות שניתנו לחברה, צו מוסכם, ומהווה ניצול לרעה של מעמדה המונופוליסטי של החברה. עם זאת, בית הדין הפחית את הסנקציה בגין פרק זה משום שהממונה לא הוכיח כי החברה הפרה הוראה ספציפית בשלוש הזדמנויות קודמות, כפי שנטען בהחלטה. הפרק השני עסק במדיניות החברה בנוגע למקררים ממותגים שהשאילה ללקוחות לצורך אחסון והצגת מוצריה. לחברה הייתה מדיניות של איסור או הגבלה חמורה של הצבת מוצרים מתחרים במקררים שלה. בית הדין מצא כי החברה הפרה הוראות שלא להתנות את מיקום המקררים שלה באי הצבת מקרר מתחרה, ולא להעניק הנחות או הטבות אחרות בגין אי הצבה. עוד מצא בית הדין כי החברה הפרה את החוק בתשעה מקרים ספציפיים בהם פעלה להסרת מקרר של מתחרה. למרות שבית הדין מצא כי החברה לא הוכיחה מדיניות מפרה כוללת בנוגע למקררים, הוא הטיל עיצומים כספיים בכל אחד מתשעת המקרים. הפרק השלישי עסק בנוהג החברה להתנות הנחות ברכישת מוצרים נוספים ממנה, בניגוד להוראות שלא להתקשר בהסכמי בלעדיות. בית הדין מצא כי החברה הפרה את ההוראות בארבעה מקרים, והטיל עיצומים כספיים בהתאם. הפרק הרביעי עסק ב"תקן ההנחות" של החברה, אשר קבע את שיעור ההיוון בהתבסס על היקף הרכישות הכולל של כלל מוצרי החברה על ידי הלקוח. בית הדין מצא כי תקן ההנחה הפר תנאי מיזוג האוסר על החברה להצמיד את שיעור ההנחה על קוקה קולה להיקף הרכישה של מוצרי מי המעיינות שלה. הפרק החמישי עסק בפעולות החברה להסרת מכשירי מזיגה למוצר תה קר של מתחרה. בית הדין מצא כי לחברה הייתה מדיניות של הסרת המכשירים ופעלה בהתאם, בניגוד להנחיות שלא להעניק הנחות או הטבות אחרות בהיעדר קולחים מתחרים, ולא לנקוט בצעדים שנועדו למנוע מלקוח לרכוש מוצר מתחרה. עוד מצא בית הדין כי החברה ניצלה לרעה את מעמדה המונופוליסטי והפרה את החוק בכך שניסתה לסכל תחרות. הפרק השישי עסק במדיניות החברה נגד יבוא מקביל. בית הדין מצא כי מדיניות החברה להפסיק את האספקה ללקוחות שרכשו מוצרים מיבוא מקביל הפרה את ההוראות שלא להתנות את האספקה ברכישת מוצריה בלבד, ומהווה ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי. עם זאת, בית הדין מצא כי החברה לא הפרה הוראה שלא לסרב באופן בלתי סביר לספק את מוצריה, ואף לא הוראה מוסכמת, שכן הפרות אלה לא הוכחו. בסך הכל, בית הדין דחה את רוב הערעור, והפחית את הסנקציות על שניים מתוך ששת פרקי ההחלטה.