ע"א 8/68

תקציר

בית המשפט העליון אישר את דחיית הערעור לביטול ייפוי כוח בלתי חוזר. המערערת טענה, כי המנוח לא הבין את מהות המסמך מחמת מיצוי או טעות, והעלה את טענת אי תום הלב ("לא נעשה דבר"). עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות להטעיה או מצג שווא לגבי סוג המסמך, ועדותו של המנוח עצמו הצביעה על מודעות להעברת הנכס. השופטת בחנה בדקדקנות את נסיבות ייפוי הכוח, לרבות הכללתן של שתי חלקות יקרות ערך שערכן עלה על התמורה האמורה. גם עדויות של נוטריון ציבורי וקצין מיעוטים אישרו את מודעותו של המנוח ואת רצונו החופשי. בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של טענת ה-non-est factum והגביל אותה למקרים של מצג שווא לגבי סוג המסמך, ולא לפרטים גרידא. בנוסף, חזקת בדיקת הנאותות של הנוטריון על פי החוק העות'מאני, יחד עם עדויות הנוטריון ונושא המשרה, תמכו עוד יותר בתוקפו של ייפוי הכוח. נוכח חומר הראיות, הערעור נדחה, ובכך חיזק את העיקרון לפיו אין להרחיב את היקפם של טענות קיצוניות אלה.