ע"א 39406-07-23

תקציר

פסק הדין מאפשר לערער על תביעת לשון הרע שנדחתה בשלב המשפט. השופט מכיר בתקנות המאפשרות לבתי המשפט לדחות תביעות בכל עת, אך מדגיש כי סעד דרסטי זה שמור למקרים קיצוניים בהם אין סיכוי שהתביעה תצליח, גם אם התובע יוכיח את כל טענותיו. במקרה זה, לא היה מקום לדחות את התביעה משום שקיימת אפשרות, קלושה ככל שתהיה, שהתובע יוכל לנצח. אשר למהותה של תביעת לשון הרע, מסכים השופט כי ייחוס עבירה פלילית למישהו מהווה לשון הרע והאמירות הנדונות, שתוכנן אינו שנוי במחלוקת, יכולות להתפרש באופן שונה מהאופן שבו פירש אותן בית משפט קמא. השופטת מדגישה כי בית משפט קמא לא בחן כראוי את סוגיית תום הלב, שהיא מכרעת בקביעה האם הנתבע פעל תחת הגנות החוק. תחת זאת, התמקד בית משפט קמא בפוטנציאל הפגיעה בנבחרי הציבור, וזהו רק היבט אחד שיש לתת עליו את הדעת. זאת ועוד, השופט סבור כי היה על בית משפט קמא לשמוע ראיות בטרם יקבל החלטה, מה גם שחלק מקביעותיו לא היו עובדתיות אלא מבוססות על טענות שנטל ההוכחה מוטל על הנאשם. ככלל, השופט קובע כי יש להחזיר את התביעה לבית המשפט קמא להמשך הליכים, שכן היה מוקדם מדי לדחות אותה על הסף, ומורה כי הצדדים יישאו בהוצאות הערעור שלהם.