תו"ב 32518-05-20

תקציר

במקרה הנדון, הנאשם הורשע בשימוש בלתי מורשה ואסור במבנה לתקופה משמעותית של כחמש שנים ובשטח של 121 מ"ר. בית המשפט הדגיש את החמרת מדיניות הענישה שמביא עמו תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, שמטרתו להרתיע בנייה בלתי חוקית ועבירות נלוות באמצעות הטלת עונשים כלכליים חמורים ואכיפת חוקים מחמירים יותר. למרות טענות הנתבעת כי היא פועלת להכשרת המבנה, התהליך עדיין נמצא בשלב מוקדם, אליו מצטרפות התנגדויות ראשוניות של בעל נכס סמוך. נלקחו בחשבון נסיבותיו הכלכליות של הנאשם, שחשפו הכנסה נמוכה, והשפיעו על החלטת העונש. בדרך כלל, מקרים כאלה מסתיימים בקנסות ובהתחייבויות משפטיות. בית המשפט ציין כי בעוד שהתביעה ביקשה עונש גבוה, שאינו נתמך בתקדימים, העונשים לאחר תיקון 116 מחייבים יישום הדרגתי של אמצעים חמורים יותר. בשיקולים אלה קבע בית המשפט קנס בטווח שבין 42,350 ש"ח ל-84,700 ש"ח, ובסופו של דבר קבע את הקנס על 52,000 ש"ח (430 ש"ח למ"ר). סנקציות נוספות כללו חבות של מחצית הקנס, דרישה מהנאשם לחתום על התחייבות מפני עבירות עתידיות, וצו התאמה המחייב עמידה בהיתרי תכנון ובנייה, לרבות אפשרות להריסה של הבנייה הבלתי חוקית, החל מחצי שנה לאחר מועד גזר הדין. לנאשם ניתנה האפשרות לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.