בג"צ 1554/95

תקציר

מדובר בתוכנית גילת, שנועדה לתמוך בהתפתחות קוגניטיבית של תינוקות וילדים צעירים מסביבות מצוקה בישראל, שמשרד החינוך והתרבות עמד בפני הפסקת מימון. התוכנית, שנתמכה בעבר כספית על ידי המשרד, נבחנה על ידי ועדת מומחים שהמליצה על מסגרות חינוך חלופיות. למרות ביקורות חיוביות על יעדיו ההומניטריים, המשרד הצביע על מגבלות תקציביות וסדרי עדיפויות מקצועיים, תוך שימת דגש על תוכניות לילדים בגילאי 5-3 ויוזמות כלל-ארציות. בעתירה נטען כי הפסקת התכנית ללא חלופה פוגעת בזכותם החוקתית של הילדים לחינוך ולשוויון. בג"ץ קבע כי החלטת המשרד סבירה, והדגיש כי מדיניות החינוך כרוכה בסוגיות מורכבות שבהן יש לכבד שיקול דעת מינהלי, במיוחד כאשר היא נתמכת בהערכות מקצועיות. בית המשפט ציין כי לא קיימת חובה חוקית לספק חינוך לילדים מתחת לגיל שלוש או להמשיך בתכנית גילת באופן ספציפי, שכן חוק חינוך מיוחד חל על ילדים מגיל שלוש ומעלה. זאת ועוד, טענות העותרים בדבר הבטחה מנהלית ואפליה נדחו מחוסר ראיות. עם זאת, השופטים ציינו כי שיקולים מוסריים וחברתיים מצדיקים מציאת דרכים להמשיך ולתמוך בתוכנית עד שיימצאו חלופות לאומיות שימנעו מניעת טיפול הכרחי מילדים. לפיכך נדחו העתירות, ובית המשפט נמנע מלעסוק בשאלה הרחבה יותר של הזכות החוקתית לחינוך.