סע"ש 24403-12-17

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הראיות והעדויות שהובאו בתיק, מקבל פסק הדין באופן חלקי את התביעה נגד נתבעים 1 ו-3, ודוחה אותה באופן חלקי. הנתבעים חויבו לפצות את התובע, מר צביה, בגין תשלומים שונים, לרבות תוספת שכר מינימום, גמול שעות נוספות, דמי חגים והבראה, הפרשות חלופיות לקרן פנסיה ועוד. תשלומים אלה מחושבים על בסיס תקופות העבודה שהוכחו, והשיעורים המקבילים באותה תקופה. לדוגמה, שכר המינימום המשלים מחושב בשיעורים שונים, כפי שהוא גדל עם הזמן. מר צביה עבד בסך הכל כ-3 שנים וחודשיים עבור נאשם 3, ו-7 חודשים עבור נאשם מס' 1. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבע מס' 3 פיטר את מר צביה שלא כדין ללא שימוע, ופוסק לו פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין כך. מנגד, נקבע כי מר צביה התפטר מתפקידו בנתבעת מס' 1, ולפיכך אינו זכאי לתשלום תקופת הודעה מוקדמת מהם. גם בקשתו של מר צביה לפיצויים לדוגמה בגין אי המצאת הסכם עבודה בכתב מתקבלת, וכל אחד מהנתבעים 1 ו-3 ישלם לו בגין כך 2,500 ₪. בנוסף, נמצא כי הנתבעים הפרו את חוק הגנת השכר, והם יפצו את מר צביה ב-2,500 ₪ כל אחד, בגין הפרה זו. התביעה נגד נתבעים 2, 4 ו-5 נדחית, שכן בית המשפט אינו מוצא הצדקה להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה. התובע דרש סכומים גבוהים בהרבה מאלה שנפסקו לו, ולכן בית המשפט מחליט כי הנתבעים 1 ו-3 יישאו רק ב-4,000 ₪ מהוצאות המשפט. לבסוף, בית המשפט מורה כי כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום, ויצברו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.2017 ועד למועד התשלום בפועל. לנתבעים הזכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.