תמ"ש 51095-06-14

תקציר

המקרה המדובר עוסק בסכסוך על מזונות ילדים בין בני זוג שאינם נשואים לאחר פרידתם. האם הסכימה לוותר על תשלום מזונות עבור בתה במסגרת הסכם שנועד להקל על הקשר של האב עם הילדה, אותה מעולם לא פגש. עם זאת, לאחר מכן האב לא הראה עניין ביצירת קשר עם בתו ואף סירב לשלם מזונות כלשהם. הבת, שלא הייתה צד להסכם וצרכיה לא נלקחו בחשבון בו, הגישה תביעה עצמאית למזונותיה. בית המשפט פסק לטובתה, והכיר בזכותה שטענת המזונות שלה תידון בנפרד. נמצא כי החלטת האם לחלט את דמי המזונות לא התקבלה לטובת הבת ולא עברה דיון מהותי באשר למזונותיה. כמו כן, מצבו הכלכלי של האב ויכולתו לשלם לא נלקחו בחשבון. בית המשפט הורה לאב לשלם מזונות חודשיים בסך 2,500 שקל, צמודים למדד המחירים לצרכן, עד שהבת תגיע לגיל 18 או תסיים תיכון, לפי המאוחר. סכום זה כלל גם את עלויות אחזקת חלקה של הבת וחינוכה. ההחלטה קבעה כי דמי המזונות ישולמו מיום הגשת התביעה. בנוסף, נדרש האב לכסות מחצית מהוצאותיה הרפואיות החריגות של הבת ומהוצאות חינוך מסוימות, ואילו האם הייתה זכאית לקבל את קצבת המל"ל. כמו כן חויב האב לשלם לאם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪. פסק הדין הדגיש את חשיבות מתן עדיפות לטובתם של קטינים במקרים כאלה ושמר על עקרון התביעה העצמאית למזונותיו, גם בהיעדר שינוי נסיבות.