ת"א 8190/04

תקציר

פסק הדין סובב סביב כונס נכסים שמונה לנהל את זכויותיו של חייב בדירת מגורים בבעלות משותפת, במטרה למכור את הנכס כדי לפרוע את יתרת חובו של החייב. כונס הנכסים ביקש לפרק את השותפות בדירה, תוך שימוש בסעיף 40א לחוק המקרקעין, המאפשר מכירת נכס ריק. עם זאת, הנתבעים, שהם בני זוג, טענו כי סעיף 40א אינו ישים, שכן הוא מתייחס למצבים עם ילדים קטינים ונועד להסדיר את היחסים בין בני זוג במהלך הליכי גירושין. בית המשפט הסכים עם הנתבעים והגיע למסקנה כי ניסיונו של כונס הנכסים להשתמש בסעיף 40א מהווה ניצול לרעה של ההליך בחוסר תום לב. בפסק הדין הודגש כי תכלית ההוראה היא לזרז את פירוק קשר הנישואין ולספק דיור חלופי לבן הזוג בעל המשמורת על הילדים, מה שלא היה המקרה כאן. תחת זאת, ביקש כונס הנכסים, המייצג נושה צד ג', לנצל את ההפרשה לפירעון חובות, דבר שסתר את כוונתו. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי סמכותו של כונס הנכסים מוגבלת לניהול הנכס ואינה משתרעת על ערעור על זכויות החזקה של הנתבעים. בית המשפט קבע כי הזכות לדיירות מוגנת אינה ניתנת לעיקול והיא שמורה לשותפים עצמם. לפיכך, קיבל בית המשפט את התביעה לפירוק שיתוף הדירות אך הורה על מכירת הדירה התפוסה, תוך הכרה בזכותם של הנתבעים לדיירות מוגנת. פסק הדין הורה כי המכירה תתבצע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הקיימים ובכפוף להנחיית ראש ההוצאה לפועל, כאשר שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות. פסק דין זה מדגיש את גבולות תחולתו של סעיף 40א ומדגיש את עקרון תום הלב בשימוש בהליכים משפטיים, תוך דחיית טענת הכונס לשימוש לרעה בהליך.