ת"צ 18800-05-20

תקציר

בית המשפט אישר תביעה ייצוגית נגד חברת ביטוח. בתביעה נטען כי החברה ייעדה שלא כדין כספים מהפרשות עובדים ומעבידים לרכישת כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה, בניגוד למגבלות הרגולטוריות. הוראת המעבר של התקנה, החלה על פוליסות שנפתחו בין השנים 1999 ל-2003, מאפשרת להקצות אחוז מסוים מהשכר לכיסוי ביטוחי. חברת הביטוח טענה לפרשנות מילולית של התקנה, שמשמעותה שרק אחוז נמוך יותר יוקצה לכיסוי ביטוחי לסיכונים. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם תכלית התקנה ותחת זאת אימץ את עמדת המדינה, המאפשרת להקצות אחוז גבוה יותר לכיסוי ביטוחי. עוד קבע בית המשפט כי למבקש סיכוי סביר להוכיח עילת תביעה אישית כנגד חברת הביטוח, שכן קיימות ראיות לכך שהחברה ייעדה כספים לכיסוי ביטוחי עבור המבקש ומבוטחים אחרים באופן שככל הנראה הפר חובה חקוקה. השאלות העולות בתביעה משותפות לכל חברי הקבוצה וקיימת אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה. בית המשפט קבע כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, מה גם שהרגולטור לא נקט בפעולת אכיפה אפקטיבית למרות שהיה מודע לחריגה מהתקנות. בנוסף, ציין בית המשפט כי קיומה של הפרה סטטוטורית אינו שולל את העובדה כי ייתכן שהמבוטחים ביקשו לרכוש ביטוח אובדן כושר עבודה ביודעין. המבקשים, המייצגים את הקבוצה, אושרו כמייצגים מתאימים, וחברת הביטוח חויבה לכסות את הוצאותיהם בתהליך הגשת הבקשה. הקבוצה שהוגדרה על ידי בית המשפט כוללת כל מבוטח שהתקשר עם החברה בחוזה ביטוח מנהלים בין אוגוסט 1999 לדצמבר 2003, ואשר כספים יועדו לביטוח אובדן כושר עבודה בשבע השנים שקדמו לתביעה. עילת התביעה שאושרה היא הפרת חובה חקוקה/עשיית עושר ולא במשפט, והסעד המבוקש הוא פיצוי או השבה בגין דמי ביטוח אובדן כושר עבודה. לחברת הביטוח ניתנו 45 יום להגיש כתב הגנה, ולאחר מכן ייקבע דיון קדם משפט.