ע"א 6989/21

תקציר

בפסק הדין שדן בערעור הקשור להליך פשיטת רגל, בחן בית המשפט את התיק על סמך מסמכים שהוגשו בכתב על ידי הצדדים המעורבים, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב המוקנה לבתי המשפט לפשיטת רגל בשל מומחיותם המיוחדת, והזהיר מפני התערבות תכופה בערעורים אלא בנסיבות מיוחדות. המוקד היה האם ניתן לפרוע חובות מזונות, והדגיש כי חובות אלה משקפים לעתים קרובות "כשל מוסרי" עקב הזנחת האחריות האישית של החייב. חובות כאלה פטורים מפטורים רגילים מהפטר, אלא אם כן הוכחו תנאים חריגים, כגון אי כושר כלכלי של החייב, מצב בריאותי לקוי או גיל מתקדם, בין היתר. במקרה זה, בהינתן התמשכות ההליכים לאחר פשיטת הרגל, חוב המזונות של החייב היה אמור להיות מטופל באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, שם נקבע תשלום מינימום. חרף טענות בדבר אי הבנה ומאמצי שיקום, לא הצליחה המערערת להוכיח הצדקה לפתיחה מחדש של תנאי השחרור שנים לאחר מכן. מקורו של החוב היה זמן רב לפני מצבו הבריאותי המידרדר של החייב, ולא היו די ראיות המצביעות על כך שהחוב נוצר בתום לב. כמו כן, הקצבה החודשית של החייב נותרה מעל הסף והבטיחה קיום בכבוד, ונתנה תוקף להמשך הניכויים בגין חוב האחזקה. בית המשפט התנגד למתן הפטור, ובכך דחה את הערעור על בסיס המסקנה כי הניכויים הקיימים אינם פוגעים במינימום המחיה המכובדת של החייב. החלטתו של השופט ד' מינץ, בהסכמת השופטים נ' סולברג וא' שטיין, ניתנה ביום 26.1.2022, מבלי להטיל הוצאות נוספות.