בש"א 7902/04

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת משנת 1977, תבע בגין נזקי גוף שנגרמו לכאורה במפעל האסבסט של הנתבעת. התיק הועבר לבוררות, והבורר, מהנדס, פסק לטובת התובעים ופסק להם 2,450,000 ש"ח. לאחר מכן הגיש התובע בקשה לאישור פסק הבוררות. למרות שהנתבע לא התנגד לאישור, סירב בית המשפט, בהפעילו את שיקול דעתו, לאשר את פסק הבורר בשל היעדר הסבר או בסיס לפסק הבוררות, חוסר מומחיותו המשפטית של הבורר, הפסיביות הבלתי צפויה של הנתבע במהלך הבוררות והתקופה הקצרה שבה ניתן פסק הבוררות. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו רק חותמת גומי להחלטת הבורר וכי בסמכותו לשקול את אישורו או שלילה של פסק הבוררות על יסוד העילות לביטול פסק בוררות. בסופו של דבר, פסק הבוררות נדחה בנימוק שהוא נראה תוצאה של הסכם בין הצדדים, חסר בהירות והוכחות, ונראה מזויף בהתחשב בשינוי דעתו הפתאומי של הנתבע. פסק הדין קבע כי אישור פסק הבוררות יהיה מנוגד לתקנת הציבור וכי יש עילה מספקת לביטול פסק דין סופי.