תנ"ג 815-09-13

תקציר

פסק הדין עוסק בניהול תביעות נגזרות מתחרות הנוגעות לנזקים שנגרמו לבנק מהסכמים עם הרשויות בארה"ב הקשורים להעלמת מס על ידי לקוחותיו. פסק הדין מתחיל בהגדרת הליך התביעה הנגזרת, המאפשר לבעלי מניות או דירקטורים להגיש תביעות בשם חברה כאשר הגוף המנהל שלה מחליט שלא להמשיך בתיק. לאחר מכן בוחן בית המשפט את הבקשה לאיחוד תביעות אלה, תוך הדגשת הצורך ביעילות ומניעת החלטות סותרות. למרות שחוק החברות אינו מתייחס במפורש להליך של תביעות נגזרות מתחרות, בית המשפט עושה הקבלה להליכי תובענות ייצוגיות כדי להנחות את קבלת ההחלטות שלו. סעיף 7 לחוק התובענות הייצוגיות מציע מסגרת לניהול תביעות במקביל, תוך שימת דגש על יעילות הייצוג והאינטרסים של הקבוצה – במקרה זה, החברה. על ידי בחינת טיבן של הבקשות וסדרן הכרונולוגי, מוצא בית המשפט כי בקשת לנואל המקורית מקיפה יותר ומהירה יותר בהשוואה לבקשת בן ציון, ושולל את בקשת האיחוד בשל חוסר יעילות פוטנציאלי והיעדר הבדלים משמעותיים בין התביעות. פסק הדין בוחן גם האם ניתן לדחות את בקשת בן ציון על הסף בגין אי הגשת בקשה מקדמית לחברה בהתאם לדרישות החוק. עם זאת, דחייה זו מבוססת על היעדר תוספת מהותית לטענת לנואל הקיימת ולא על עילה פרוצדורלית גרידא. בסופו של דבר, בית המשפט מורה על מחיקת בקשת בן ציון וההגשות הנלוות, תוך שימת דגש על יעילות שיפוטית וניהול יעיל של תביעות נגזרות כדי להגן על האינטרסים של החברה.