ת"א 13678/01

תקציר

התובעת, דיירת מוגנת בבניין, ביקשה לבטל הסכם פשרה עם בעל הבית הנתבע שאושר על ידי בית המשפט כפסק דין חלקי בתביעת פינוי. התובעת טענה כי חתימתה על ההסכם הושגה תוך כפייה ועושק מצד השופט, וניצול מצוקתה וחולשתה הפיזית. הנתבעת טענה כי טענותיה של התובעת אינן מבוססות וכי היא חתמה על ההסכם לאחר שיקול דעת מעמיק ומרצונה החופשי. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר כפייה, איום או ניצול. נקבע כי התובעת השתתפה באופן פעיל במשא ומתן, שקלה את כל האפשרויות העומדות בפניה וחתמה על ההסכם לאחר דיונים ממושכים. גם טענותיה על מצוקה פיזית לא נתמכו וסותרות את עדויותיהם של עורך דינה ומנהלה. בית המשפט הדגיש את ערנותה ומעורבותה הקולנית של התובעת במהלך הדיונים וציין כי הסכם הפשרה הוא תוצאה של תהליך ארוך ושקול. יתר על כן, התמהמהותה של התובעת בבקשת הביטול, יום בלבד לפני הפינוי המתוכנן, העלתה ספקות לגבי טענותיה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לשלם את הוצאות הנתבעת ושכר טרחת עורך דין.