ת"א 49688-03-21

תקציר

הנתבע שכר חנות ממשפחת גרייצר בשנת 2013 והחל להפעיל עסק של מאפייה, לרבות בית קפה על המדרכה. התברר כי שטח בית הקפה היה רכוש משותף של התובעים, שהיו בעלי הדירות בבניין שמעל החנות. התובעים גילו זאת במקרה בשנת 2020 ודרשו מהנתבעת לפנות את השטח או לשלם את דמי השימוש המתאימים. הנתבע סירב והתובעים הגישו תביעה. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי על הנתבעת לפנות את הרכוש המשותף. בית המשפט קבע כי השימוש שעשה הנתבע בשטח לא היה זמני אלא שימוש מתמשך וקבוע, המהווה הסגת גבול. קבלת היתר בניה על ידי הנתבעת מהעירייה לא הכשירה את תפיסת שטח הקרקע. לתובעים, כבעלי הנכס, הייתה הזכות הבלעדית לקבוע כיצד יש להשתמש בשטח. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובעים דמי שימוש הולמים, שחושבו לפי 100 ₪ למ"ר לחודש, בסך כולל של 6,840 ₪ בתוספת מע"מ עבור התקופה שקדמה להגשת התביעה. כמו כן נפסקו לתובעים, המיוצגים על ידי התובעת מס' 1, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. בית המשפט הורה לנתבעת להסיר את ידה מהרכוש המשותף ולפנות את כל המטלטלין מהאזור עד ליום 14.1.2024. פסק הדין ניתן לטובת התובעים ביום 5.12.2023.