ת"א 19597-02-22

תקציר

התובעת, הבעלים והמפעילה של מרכז ספורט באום אל-פחם, ביקשה צו מניעה זמני שימנע מהנתבעת, הרשות המקומית, להתערב בשימוש הבלעדי של התובעת בחניון הסמוך למרכז הספורט. המחלוקת התעוררה לאחר חילופי ההנהגה של הנתבעת, כאשר הנתבעת החלה להטריד את התובעת ולנסות להשתלט על החניון. כמו כן ביקש הנאשם לבצע עבודות בנייה ולהרוס קיר המפריד בין האצטדיון לחניון. בית המשפט נעתר לבקשת התובע לצו מניעה זמני. נמצא כי התובע ביסס עילה לכאורה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובע. בית המשפט ציין כי התובעת השתמשה בחניון באופן בלעדי משנת 2005 בהסכמת הנתבעת וכי הנתבעת אינה יכולה להכחיש שימוש זה באופן חד צדדי. זאת ועוד, טענת הנתבע כי הבקשה הוגשה באיחור לא הייתה משכנעת, שכן התובע התנגד וערער על החלטות הבניה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי התובע הפעיל את מרכז הספורט כפארק אירועים שלא כדין, ומצא כי הדבר אינו משכנע ופוגע בעמדת הנתבעת עצמה. צו המניעה מנע מהנאשם להיכנס לחניון, לבצע עבודות בנייה על הקיר או לבצע כל פעולה שיש בה כדי להפריע להסדרי החניה של באי מרכז הספורט. הנתבע חויב לשלם את הוצאות התובע. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים וניתנה עד להכרעה בהליך העיקרי.